חלק לא קטן מכלי העבודה שיועדו לעבודה הזו הושאר במרכז. ככה זה כשאורזים מהר ולא חושבים על לטפל בחשמל הרכב. הדברים שאי-אפשר להסתדר בלעדיהם זה סופיות, שרינקים, לוחץ סופיות, מלחם ולא מעט בדיל. בנוגע לפותחי מחברים, אני בסוף הסתדרתי עם פליירים, מברגי שענים וזמן בשיפור הקורדינציה. הכי חשוב שלא צוין למעלה, דגלונים (או נייר וגליל סלוטייפ שקוף לעשיית דגלונים) לסימון החוטים.
לא משנה כמה יש לכם, אין לכם מספיק.
בסוף הפירוקים תישארו כנראה עם צמה ארוכה ומסועפת עם אינספור דגלונים.
שימו לב שאת הדגלונים כדאי לחבר כמה שיותר קרוב לקונקטור (המחבר) ושלא יהיה על איזולירבנדים (אם יש כאלו). וכי למה? כי כה נאמר, "כל האיזולירבנד לפח תשליכון". בעצם השלב הבא, שהוא הפתיח לחלק הבאמת ארוך בסיפור הזה, הוא קילוף כל דבר שמונע מכם לראות איזה חוט (ברמת החוט הבודד, כן כן) הולך לאן. זה כמו משחק של סולמות ונחשים, רק שהכל נחשים.
אז אחרי שמילאתם דלי שלם במעטפת צמה, הגיע הזמן לפרוס את כולה ורצוי לקבע אותה למשטח קשיח ואז לשבת בחדר מסודר עם תאורה מלאכותית טובה (השמש שוקעת מוקדם מדי, גם אם אתם בקוטב הצפוני ביוני) ולשמור את שרטוטי החשמל בסמוך מאוד.
כל פעם לבחור מחבר (קונקטור), ואז חוט ספיצפי בו, ולראות שהוא הולך לאן שהוא אמור ללכת (לפי אותם שרטוטי חשמל). רצוי לסמן התפצלויות, יש כאלו, וזה רק כדי לחסוך כל פעם התחקות אחורה. לפעמים זה יותר ממטר של סבך חוטים אחורה. אני אישית התחלתי עם צמת תא מנוע, מה שיוצא ישר מהמצבר, והתחלתי לחפש. גיליתי גם פרט מעניין על היפנים. באופן מפתיע מאוד, גיליתי שלמרות זעקות ה-"חאפר" שהיו לי, זה לא אף חשמלאי חלטוריסט שעשה את זה. היפנים של טויוטה, בכבודם ובעצמם עטפו כל פיצול (שהחוטים נשארו חשופים) בדבק בוטילי (מעין חומר דמוי מסטיק שחור שמקגייוור אוכל כל פרק) ואת זה עם משהו שנראה כמו יריעה של פוליאוריטן גמיש (מזכיר קצת איזולירבנד אבל קשיח).
תכלס, למה לא? זה אטום למים וכמעט כל נוזל אחר (חוץ מממס של דבק בוטילי. אבל כנראה שלא חוצים שלוליות ונהרות של זה), עמיד היטב לחום וגם למכות או מעיכות.
טוב ליפנים? טוב לי! מה שהדגיש לי שזה מעשה ידיהם היתה העובדה שבאופן מפתיע, מרבית הקטעים בצמה נשארו מקוריים ודי ללא התערבות זרה (מלבד לאזורים מוכי אסון). התלונה היחידה שיש לי על השיטה היפנית היא שהם לקחו את כל החוטים השכנים באותו הפיצול ודחפו את כולם לגוש ג'יפה השחור הבוטילי הזה ועטפו את הכל ביחד, כפי שאפשר לראות בתמונה השלישית. אני כנראה עשיתי השלכה מהמיזנטרופיות הפולנית הקטנה שבי ובודדתי את הצומת הזו משאר החוטים והשארתי אותה לבד, בחושך (של הדבק הבוטילי).
קצת תמונות, אחריהן המשך דברים.
(1) צמה של היילקס פרוסה בשיא תפארתה, עדיין עטופה.
(2) צמה של היילקס פרוסה עוד יותר בתפארתה - פחות עטופה
(3) צומת אוריגינל של טויוטה, דבק בוטילי שמג'ייף את כלל החוטים
(4) זה לא מטויוטה. מצב החוטים והשינוי הפתאומי בצבע מראה שמישהו חיבב את השטנץ וזרם עם הרעיון של בוטיל, פשוט בלי הלחמות או מחברים.
(5) ככה נראית עבודה של יפנים. הם חותכים את הכל עם קאטנות ממש חדות.
קשה להדגיש את חשיבות העבודה האיטית, השקדנית והקפדנית כעת.
זה השלב האיטי ביותר שיש, וגם בצמה פשוטה כמו שלי הושקעו שלושה שבועות של מעבר על כל חוט, הלחמות וחיבורי סופיות היכן שצריך, החלפות קונקטורים גמורים או חוטים שסיימו את חייהם וכל דבר שנדרש. רצוי למצוא רכב שחוט במקום ללא אדם ולשנורר כל דבר שחסר. ולא כתחליף, אלא בנוסף, לרכוש איזו צמה מפירוק ב-50 ש"ח.
לי היו ימים שרדפתי אחרי מחבר אחד מסכן (בכל זאת, בצפון בתקופת סגר). העבודה השיטתית אבל חשובה ומשתלמת חוסכת כמויות של טעויות שקל לעשות, במיוחד כאשר מגיע השלב של סגירת הצמה ואז מתחילים לנסות להיזכר אילו מחברים היו באותה הסתעפות.
זו עבודה קשה, שלא יהיו טעויות. הפירוק היסודי שמגיעים אליו הוא לא טריוויאלי, נדרשת סבלנות וקפדנות ואוצר מילות גנאי נרחב. מבחינת התוצר - גם אם לא שדרגתם כלום, זכיתם בחשמל שישרת אתכם הרבה הלאה ויפחית זליגות חשמל או תקלות. תופתעו לגלות איך מכוני רישוי מחברים את חיווט הפנסים, מה שבטוח אצלי ברכב זה לא נשאר ככה.
בן/בת זוג שיעודדו אתכם/ן זה מעבר לעוזר, אני בהחלט זכיתי בחזית הזו למישהי שגם עזרה לי למשוך את כל הברדק החוצה מהאוטו (וגם להחזיר), ובעיקר ברגעים קשים כשכל הצבעים נראים אותו דבר שכנעה אותי שצריך ללכת לישון מתישהו. מעבר לזה, גיתאי שנותן תשובות או טיפים זה משהו שממש חשוב שיהיה לכם.
חוץ מצמת חשמל שנראית דנדשה, משודרגת וחסונה אני למדתי להכיר את הרכב שלי באופן מקיף ומעמיק ביותר, שזו בכלל הסיבה שקניתי אותו מלכתחילה. באופן אישי - ממליץ בחום. אני יודע שסיימתי את סבב א', ובהמשך כאשר אבין מה בדיוק חסר לי ברכב אבצע את השדרוגים הנחוצים בסבב ב'.
שיתוף קטן אחרון לנושא זה - אחרי שהרכבתי את הכל בפעם הראשונה והנעתי, הייתי מבסוט עד הגג שהוא הניע. מה שכן, לקח לי עוד רגע לנסות להבין למה המגבים לא מפסיקים לעבוד....
Bình luận